צורי, המבט הישיר.
העיניים – חלון לנפש, והנפש גלויה וכנה, תוכה כברה.
צורי, איש של אמת.
מילה זו מילה, הבטחה היא הבטחה.
אומר את אשר על ליבו, בפתיחות ובכנות.
אמת שאפשרה לאחרים לשמוע את אשר בלבבו, גם אם חלקו עליו, גם אם סברו אחרת.
צורי, נאמן לאמת הפנימית שלו, ולפיה ניווט את צעדיו, גם אם נדרש לשלם על כך מחיר.
את הפרק הזה בחרנו להקדיש לאמת על שלל מופעיה, שאת ביטוייה ראינו מתגשמים בדרכו של צורי.
"כִּי יִתְחַיֵּב הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּמִדַּת הָאֱמֶת וּלְהַרְחִיב גְּבוּלָהּ, מֵרֹב הֱיוֹת מִדַּת הָאֱמֶת אֲהוּבָה וּדְרוּשָׁה מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ". (רבינו יונה – משלי ג,ג.)
***
"אַחַר כָּךְ נִכְנְסָה [האות] שִׁי"ן וְעָמְדָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רְצוֹנְךָ שֶׁתִּבְרָא בִּי אֶת עוֹלָמְךָ… שֶׁאֲנִי תְּחִלַּת הַשֵּׁם ש-ד-י. הֵשִׁיב הקב"ה וְאָמַר לָהּ, לָאו. אָמְרָה לוֹ, לָמָּה? אָמַר לָהּ, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁוְא וְשֶׁקֶר שְׁנֵיהֶם נִקְרְאוּ בָּךְ, וְשֶׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם אַף אַתְּ אֵין לָךְ רַגְלַיִם, אוֹת שֶׁאֵין לוֹ רַגְלַיִם אֵיךְ אֶבְרָא בּוֹ אֶת הָעוֹלָם".
(מדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא)
דור חבר של צורי מספר: היה פעם שהיה לי איזה עניין בחיים האישיים ואמרתי לו שאני צריך לשקר כנראה כדי לצלוח את המשבר, צור בא ואמר לי, דור לשקר אין רגליים, לך עם האמת גם בטוב וגם ברע, ואתה תראה שגם אם הדרך תהיה קשה האמת תמיד תנצח והכל יהיה טוב ולטובה.
***
א. לא לגרום נזק לאחרים
ב. מחויבות לדיבור – קיום הבטחות.
ג. כנות של דיבור – שלא יהיה אחד בפה ואחד בלב.
ד. עשיה של אמת – שיהיה תוכו כברו.
ה. אמת לאמיתה – התאמה מושלמת בין המעשים לרצונות.
***
"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחַק. וְתִרְאֶה שֶׁלֹּא אָמַר מִשֶּׁקֶר תִּשָּׁמֵר, אֶלָּא מִדְּבַר – שֶׁקֶר תִּרְחַק, לְהָעִיר אוֹתָנוּ עַל הַהֶרְחֵק הַגָּדוֹל וְהַבְּרִיחָה הָרַבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ מִזֶּה. וּכְבָר נֶאֱמַר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָּזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית".
(מסילת ישרים יא)"אָמְרוּ לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר "אֵינִי יוֹדֵעַ" שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז וְלֹא יָעִיד כְּלָל רַק בְּדָבָר שֶׁיּוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהוּא כֵּן בְּלֹא שׁוּם סָפֵק וְלֹא מָה שֶׁהוּא רַק לְפִי אֻמְדַּן דַּעְתּוֹ".
(שו"ת בית הלוי –ג, ט)
דודי – אבא של צורי מספר: רכב פגע בעגלה שלי וגרם נזק, תבעתי את הפוגע בבית המשפט, הצד השני הכחיש וטען שאני פגעתי בו. צורי שישב לידי ברכב נקרא להעיד, אך מכיוון שצורי לא היה בטוח ב100%, הוא העדיף לומר את האמת שהוא לא בטוח מה קרה. הפסדתי את התביעה, אבל כמובן שלא כעסתי על צורי וחיבקתי אותו מיד אחר כך.
"מִצְוַת עֲשֵׂה לְדַבֵּר אֱמֶת אֲפִילּוּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם הַשְׁלָכָה מָמוֹנִית שֶׁנֶּאֱמַר "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" מַשְׁמָע אֲפִילּוּ אֵין אֶלָּא רַק דִּבּוּר סְתָם וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְּשַׁקֵּר כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה".
(ספר חרדים מצות עשה ד)
דור חבר של צורי מספר: בנושא האמת אני יכול לספר על צור שתמיד הייתי יכול לסמוך על המילה שלו, מה שהיה אומר זה מה היה קורה תמיד.
וכמו שמוסיפה אמבר: כשצור היה אומר שהוא עושה משהו הוא היה עושה אותו. אם חבר היה מבקש עזרה וצור אמר כן, אין מצב שזה לא יקרה. אם אני ביקשתי שיקנה משהו לבית והוא אמר שהוא יעשה את זה, אין סיבה לוודא אותו כי זה פשוט היה קורה
***
"וּמִן הַיָּדוּעַ, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹלֵק קְצָתוֹ עַל קְצָתוֹ [=שיש בהתנהגותו סתירות פנימיות] וּמַכְזִיב קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ [=נכרת צביעות בהתנהלותו] בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה, אֵין מַאֲמִינִים בְּצִדְקוֹ וְאֵין הַנְּפָשׁוֹת מִתְיַשְּׁבוֹת עַל אֲמִתּוֹ".
(חובות הלבבות – הקדמה)"לְעוֹלָם לֹא יִמָּצֵא שֶׁקֶר בִּדְבָרָיו. וְהָאֱמֶת שֶׁיְּדַבֵּר בְּפִיו הוּא בִּלְבָבוֹ, כִּי אֵינוֹ אוֹמֵר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. וּכְמוֹ שֶׁדִּבְרֵי פִּיו אֱמֶת כֵּן הֵן מַחְשָׁבוֹת לְבָבוֹ. וְיִכְלֹל גַּם כֵּן בָּזֶה שֶׁאָמַר: וְדֹבֶר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, שֶׁיְּקַיֵּם מָה שֶׁמַּחְשֵׁב בִּלְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה".
(רד"ק תהלים טו)
ועוד סיפור מדור – חבר של צור: היינו מאוד שונים ולפעמים זה התנגש, אבל תמיד היה יודע לשים לי את האמת בפנים, גם אם לא היה לי נעים לשמוע ידע להגיש את שעל ליבו בצורה נעימה כנה ואמיתית.
***
"בְּחֵלֶק הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָאָדָם אֵין בּוֹ שֶׁקֶר בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ כְּמוֹ בְּדִבּוּר, אֶלָּא הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר שֶׁבּוֹ הוּא בִּפְנִימִיּוּתוֹ, אִם פְּנִימִיּוֹת הַלֵּב מַתְאִים לַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, הֲרֵי זוֹ אֱמֶת, וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה שֶׁקֶר. הַתְאָמַת הַלֵּב עִם הַמַּעֲשִׂים מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת יֵשׁ בָּהּ…ֹ אִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁל הָאָדָם בְּשֵׁם הָאֱמֶת, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכָּל כּוֹחוֹת נַפְשׁוֹ כָּל מִדּוֹת וּנְטִיּוֹת הַלֵּב כָּל חֲכָמָה וָדַעַת שֶׁבּוֹ, כֻּלָּם יַתְאִימוּ עִם הַדָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה… כִּי אִם הַתְּנוּעָה רַשְׁלָנִית וְכָל חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ לַזְּרִיזוּת אֵין בּוֹ רַק חֶסְרוֹן שֶׁל עַצְלוּת אֶלָּא גַּם שֶׁל שֶׁקֶר, וְאִם הַתְּנוּעָה הִיא שֶׁל זְרִיזוּת וְכָל מִדָּתוֹ הַטִּבְעִית עַצְלוּת זְרִיזוּת שֶׁל שֶׁקֶר הִיא".
(תורת אברהם – תורת האמת – קמח).
אמבר מספרת: צורי חי את חייו באותנטיות מלאה לערכים שלו, ותמיד היה לו חשוב לבדוק האם הוא מדויק מול עצמו, זה התבטא למשל בבחירה שלו להישאר לגור במושב צמוד לבית הוריו, גם בתקופה בה רוב חבריו עברו לתל אביב. החברים שלו הם הדבר הכי חשוב לו והוא היה מחובר אליהם מאוד, אבל הוא אהב את הטבע ורצה להישאר במשק והחליט להישאר עם האמת הזאת ולא להתפתות לעבור לעיר.
***
"מַעֲשֶׂה בְּרַב סָפְרָא שֶׁהָיָה לוֹ חֵפֶץ אֶחָד לִמְכֹּר וּבָא אָדָם אֶחָד לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, כְּסָבוּר זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לִתְּנוּ בְּדָמִים הַלָּלוּ [=בסכום הזה], וְהוֹסִיף אָמַר תְּנֵהוּ לִי בְּסַךְ יוֹתֵר [=בסכום גבוה יותר], לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם קְרִיאַת שְׁמַע אָמַר לוֹ טֹל הַחֵפֶץ בְּדָמִים שֶׁאָמַרְתָּ בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּאוֹתָן דָּמִים הָיָה דַּעְתִּי לִיתְנָם לְךָ,וּמְבֹאָר שרַב סָפְרָא הִצְטַיֵּן בְּמִדַּת הָאֱמֶת. וְנִרְאֶה שֶׁמִּדַּת הָאֱמֶת כּוֹלֶלֶת לֹא רַק לְהִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת עִם אֲחֵרִים אֶלָּא שֶׁיְּהֵא אָדָם אֱמֶת עִם עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב סָפְרָא וְהַשַּׂר שֶׁרָצָה לִקְנוֹת הַחֵפֶץ מִמֶּנּוּ לֹא הָיְתָה שׁוּם הַטְעָיָה לַשַּׂר, וְאַף עַל פִּי כֵן רַב סָפְרָא מָכַר לוֹ בְּדָמִים הָרִאשׁוֹנִים מִשּׁוּם "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" כְּלוֹמַר שֶׁכְּלַפֵּי עַצְמוֹ אֵינוֹ אֱמֶת לָקַחַת דָּמִים יְתֵרִים".
(רבי יוסף דב סולובייצ'יק – רשימת שיעורים – ברכות יז)
***
ממה כדאי להמנע במהלך הדיאטה
א. שקרים לבנים.
ב. עיגולי פינות.
ג. דיווחים לא מדוייקים.
ד. מחמאות לא אמינות.
ה. בריחה מעצמי.
מינון מומלץ:
לבחור כל יום אחד מהמרכיבים ולנסות להמנע מהשימוש בו באותו היום.
התוויה:
מנקה את הנפש, משחרר ממנה חומרים "רעילים" ועושה לנו רק טוב.
***
"יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
עֲשֵׂה לְךָ רַב,
וּקְנֵה לְךָ חָבֵר;
וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת"
(אבות, פרק א' משנה ו')
האם אנו מחוייבים להתעלם ממעשים לא-ראויים שבני אדם עושים?
האם יש קשר בין חלקי המשנה?
מה כוונת רבי יהושע בן פרחיה באמרו 'כל' האדם? האם לא היה די בהוראה: הוי דן את האדם לכף זכות?
מוזמנים להעמיק ולפתח שיח
לאור המצגת 'משנה לנשמה'
באתר אחים לנפש
achimlanefesh.org.il/series/ml
צורי, המבט הישיר.
העיניים – חלון לנפש, והנפש גלויה וכנה, תוכה כברה.
צורי, איש של אמת.
מילה זו מילה, הבטחה היא הבטחה.
אומר את אשר על ליבו, בפתיחות ובכנות.
אמת שאפשרה לאחרים לשמוע את אשר בלבבו, גם אם חלקו עליו, גם אם סברו אחרת.
צורי, נאמן לאמת הפנימית שלו, ולפיה ניווט את צעדיו, גם אם נדרש לשלם על כך מחיר.
את הפרק הזה בחרנו להקדיש לאמת על שלל מופעיה, שאת ביטוייה ראינו מתגשמים בדרכו של צורי.
"כִּי יִתְחַיֵּב הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּמִדַּת הָאֱמֶת וּלְהַרְחִיב גְּבוּלָהּ, מֵרֹב הֱיוֹת מִדַּת הָאֱמֶת אֲהוּבָה וּדְרוּשָׁה מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ". (רבינו יונה – משלי ג,ג.)
***
"אַחַר כָּךְ נִכְנְסָה [האות] שִׁי"ן וְעָמְדָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רְצוֹנְךָ שֶׁתִּבְרָא בִּי אֶת עוֹלָמְךָ… שֶׁאֲנִי תְּחִלַּת הַשֵּׁם ש-ד-י. הֵשִׁיב הקב"ה וְאָמַר לָהּ, לָאו. אָמְרָה לוֹ, לָמָּה? אָמַר לָהּ, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁוְא וְשֶׁקֶר שְׁנֵיהֶם נִקְרְאוּ בָּךְ, וְשֶׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם אַף אַתְּ אֵין לָךְ רַגְלַיִם, אוֹת שֶׁאֵין לוֹ רַגְלַיִם אֵיךְ אֶבְרָא בּוֹ אֶת הָעוֹלָם".
(מדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא)
דור חבר של צורי מספר: היה פעם שהיה לי איזה עניין בחיים האישיים ואמרתי לו שאני צריך לשקר כנראה כדי לצלוח את המשבר, צור בא ואמר לי, דור לשקר אין רגליים, לך עם האמת גם בטוב וגם ברע, ואתה תראה שגם אם הדרך תהיה קשה האמת תמיד תנצח והכל יהיה טוב ולטובה.
***
א. לא לגרום נזק לאחרים
ב. מחויבות לדיבור – קיום הבטחות.
ג. כנות של דיבור – שלא יהיה אחד בפה ואחד בלב.
ד. עשיה של אמת – שיהיה תוכו כברו.
ה. אמת לאמיתה – התאמה מושלמת בין המעשים לרצונות.
***
"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחַק. וְתִרְאֶה שֶׁלֹּא אָמַר מִשֶּׁקֶר תִּשָּׁמֵר, אֶלָּא מִדְּבַר – שֶׁקֶר תִּרְחַק, לְהָעִיר אוֹתָנוּ עַל הַהֶרְחֵק הַגָּדוֹל וְהַבְּרִיחָה הָרַבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ מִזֶּה. וּכְבָר נֶאֱמַר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָּזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית".
(מסילת ישרים יא)"אָמְרוּ לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר "אֵינִי יוֹדֵעַ" שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז וְלֹא יָעִיד כְּלָל רַק בְּדָבָר שֶׁיּוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהוּא כֵּן בְּלֹא שׁוּם סָפֵק וְלֹא מָה שֶׁהוּא רַק לְפִי אֻמְדַּן דַּעְתּוֹ".
(שו"ת בית הלוי –ג, ט)
דודי – אבא של צורי מספר: רכב פגע בעגלה שלי וגרם נזק, תבעתי את הפוגע בבית המשפט, הצד השני הכחיש וטען שאני פגעתי בו. צורי שישב לידי ברכב נקרא להעיד, אך מכיוון שצורי לא היה בטוח ב100%, הוא העדיף לומר את האמת שהוא לא בטוח מה קרה. הפסדתי את התביעה, אבל כמובן שלא כעסתי על צורי וחיבקתי אותו מיד אחר כך.
"מִצְוַת עֲשֵׂה לְדַבֵּר אֱמֶת אֲפִילּוּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם הַשְׁלָכָה מָמוֹנִית שֶׁנֶּאֱמַר "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" מַשְׁמָע אֲפִילּוּ אֵין אֶלָּא רַק דִּבּוּר סְתָם וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְּשַׁקֵּר כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה".
(ספר חרדים מצות עשה ד)
דור חבר של צורי מספר: בנושא האמת אני יכול לספר על צור שתמיד הייתי יכול לסמוך על המילה שלו, מה שהיה אומר זה מה היה קורה תמיד.
וכמו שמוסיפה אמבר: כשצור היה אומר שהוא עושה משהו הוא היה עושה אותו. אם חבר היה מבקש עזרה וצור אמר כן, אין מצב שזה לא יקרה. אם אני ביקשתי שיקנה משהו לבית והוא אמר שהוא יעשה את זה, אין סיבה לוודא אותו כי זה פשוט היה קורה
***
"וּמִן הַיָּדוּעַ, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹלֵק קְצָתוֹ עַל קְצָתוֹ [=שיש בהתנהגותו סתירות פנימיות] וּמַכְזִיב קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ [=נכרת צביעות בהתנהלותו] בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה, אֵין מַאֲמִינִים בְּצִדְקוֹ וְאֵין הַנְּפָשׁוֹת מִתְיַשְּׁבוֹת עַל אֲמִתּוֹ".
(חובות הלבבות – הקדמה)"לְעוֹלָם לֹא יִמָּצֵא שֶׁקֶר בִּדְבָרָיו. וְהָאֱמֶת שֶׁיְּדַבֵּר בְּפִיו הוּא בִּלְבָבוֹ, כִּי אֵינוֹ אוֹמֵר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. וּכְמוֹ שֶׁדִּבְרֵי פִּיו אֱמֶת כֵּן הֵן מַחְשָׁבוֹת לְבָבוֹ. וְיִכְלֹל גַּם כֵּן בָּזֶה שֶׁאָמַר: וְדֹבֶר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, שֶׁיְּקַיֵּם מָה שֶׁמַּחְשֵׁב בִּלְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה".
(רד"ק תהלים טו)
ועוד סיפור מדור – חבר של צור: היינו מאוד שונים ולפעמים זה התנגש, אבל תמיד היה יודע לשים לי את האמת בפנים, גם אם לא היה לי נעים לשמוע ידע להגיש את שעל ליבו בצורה נעימה כנה ואמיתית.
***
"בְּחֵלֶק הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָאָדָם אֵין בּוֹ שֶׁקֶר בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ כְּמוֹ בְּדִבּוּר, אֶלָּא הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר שֶׁבּוֹ הוּא בִּפְנִימִיּוּתוֹ, אִם פְּנִימִיּוֹת הַלֵּב מַתְאִים לַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, הֲרֵי זוֹ אֱמֶת, וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה שֶׁקֶר. הַתְאָמַת הַלֵּב עִם הַמַּעֲשִׂים מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת יֵשׁ בָּהּ…ֹ אִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁל הָאָדָם בְּשֵׁם הָאֱמֶת, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכָּל כּוֹחוֹת נַפְשׁוֹ כָּל מִדּוֹת וּנְטִיּוֹת הַלֵּב כָּל חֲכָמָה וָדַעַת שֶׁבּוֹ, כֻּלָּם יַתְאִימוּ עִם הַדָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה… כִּי אִם הַתְּנוּעָה רַשְׁלָנִית וְכָל חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ לַזְּרִיזוּת אֵין בּוֹ רַק חֶסְרוֹן שֶׁל עַצְלוּת אֶלָּא גַּם שֶׁל שֶׁקֶר, וְאִם הַתְּנוּעָה הִיא שֶׁל זְרִיזוּת וְכָל מִדָּתוֹ הַטִּבְעִית עַצְלוּת זְרִיזוּת שֶׁל שֶׁקֶר הִיא".
(תורת אברהם – תורת האמת – קמח).
אמבר מספרת: צורי חי את חייו באותנטיות מלאה לערכים שלו, ותמיד היה לו חשוב לבדוק האם הוא מדויק מול עצמו, זה התבטא למשל בבחירה שלו להישאר לגור במושב צמוד לבית הוריו, גם בתקופה בה רוב חבריו עברו לתל אביב. החברים שלו הם הדבר הכי חשוב לו והוא היה מחובר אליהם מאוד, אבל הוא אהב את הטבע ורצה להישאר במשק והחליט להישאר עם האמת הזאת ולא להתפתות לעבור לעיר.
***
"מַעֲשֶׂה בְּרַב סָפְרָא שֶׁהָיָה לוֹ חֵפֶץ אֶחָד לִמְכֹּר וּבָא אָדָם אֶחָד לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, כְּסָבוּר זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לִתְּנוּ בְּדָמִים הַלָּלוּ [=בסכום הזה], וְהוֹסִיף אָמַר תְּנֵהוּ לִי בְּסַךְ יוֹתֵר [=בסכום גבוה יותר], לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם קְרִיאַת שְׁמַע אָמַר לוֹ טֹל הַחֵפֶץ בְּדָמִים שֶׁאָמַרְתָּ בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּאוֹתָן דָּמִים הָיָה דַּעְתִּי לִיתְנָם לְךָ,וּמְבֹאָר שרַב סָפְרָא הִצְטַיֵּן בְּמִדַּת הָאֱמֶת. וְנִרְאֶה שֶׁמִּדַּת הָאֱמֶת כּוֹלֶלֶת לֹא רַק לְהִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת עִם אֲחֵרִים אֶלָּא שֶׁיְּהֵא אָדָם אֱמֶת עִם עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַב סָפְרָא וְהַשַּׂר שֶׁרָצָה לִקְנוֹת הַחֵפֶץ מִמֶּנּוּ לֹא הָיְתָה שׁוּם הַטְעָיָה לַשַּׂר, וְאַף עַל פִּי כֵן רַב סָפְרָא מָכַר לוֹ בְּדָמִים הָרִאשׁוֹנִים מִשּׁוּם "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" כְּלוֹמַר שֶׁכְּלַפֵּי עַצְמוֹ אֵינוֹ אֱמֶת לָקַחַת דָּמִים יְתֵרִים".
(רבי יוסף דב סולובייצ'יק – רשימת שיעורים – ברכות יז)
***
ממה כדאי להמנע במהלך הדיאטה
א. שקרים לבנים.
ב. עיגולי פינות.
ג. דיווחים לא מדוייקים.
ד. מחמאות לא אמינות.
ה. בריחה מעצמי.
מינון מומלץ:
לבחור כל יום אחד מהמרכיבים ולנסות להמנע מהשימוש בו באותו היום.
התוויה:
מנקה את הנפש, משחרר ממנה חומרים "רעילים" ועושה לנו רק טוב.
***
"יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
עֲשֵׂה לְךָ רַב,
וּקְנֵה לְךָ חָבֵר;
וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת"
(אבות, פרק א' משנה ו')
האם אנו מחוייבים להתעלם ממעשים לא-ראויים שבני אדם עושים?
האם יש קשר בין חלקי המשנה?
מה כוונת רבי יהושע בן פרחיה באמרו 'כל' האדם? האם לא היה די בהוראה: הוי דן את האדם לכף זכות?
מוזמנים להעמיק ולפתח שיח
לאור המצגת 'משנה לנשמה'
באתר אחים לנפש
achimlanefesh.org.il/series/ml
