ברכות השחר
במסכת ברכות[1] מתאר התלמוד הבבלי את סדר הברכות אותן מברך האדם עם בוקר, על פי שלבי ההתעוררות והקימה של האדם:
בסידורו של רב סעדיה גאון[2] סודרו כל הברכות הנ"ל בסידור התפילה, וכיום הן אינן נאמרות על פי השלבים האמורים, אלא ברצף, בעת שהאדם מתחיל את תפילת השחרית בבוקר.
ישנם שינויי נוסחאות קלים בין נוסח עדות המזרח לבין זה של עדות אשכנז, אך נקל להבחין כי שניהם מבוססים על הנוסח של התלמוד הבבלי.
ברכות נוספות
בנוסף לברכות אלה, מברך האדם עוד שתי ברכות: האחת על בריאות הגוף, "אשר יצר את האדם בחכמה" והשניה על השבת הנשמה, "א-לוהי, נשמה שנתת בי."
הברכה הנוספת אותה מברך האדם היא ברכת "אשר יצר". ברכה זו נאמרת בשתי הזדמנויות: מדי בוקר, בעת שהאדם מתעורר וקם, וכן בכל פעם לאחר שהאדם נפנה לצרכיו. ברכה זו היא הודאה על בריאותו הפיזית של האדם בכלל, ועל היכולת של הגוף להפריש את הפסולת מתוכו, בפרט.
נוסח ברכת אשר יצר הוא:
ברוך את ה', א-לוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים-נקבים, חלולים-חלולים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם (מן האיברים הסתומים) או יסתם אחד מהם (מהאיברים הפתוחים) אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך [אפילו שעה אחת] ברוך אתה ה' – רופא כל בשר, ומפליא לעשות.
בספר "סדר היום", אותו חיבר רבי משה בן-מכיר, ממקובלי צפת במאה ה-16, מסביר את מהותה של הברכה, ומדגיש את הצורך של האדם לעמוד ולהתרכז בכל רגע בפלא הגדול של גוף האדם ובריאותו, ואת היכולת של הגוף להיות ניזון ממזון אורגני, לברור את החלקים הבריאים ולסנן אל מחוץ לגוף את החלקים המזיקים לו:
" ויכוון בחסד הגדול שהשם יתברך עושה עם האדם בכל שעה שיוצא לנקביו, שמקיא (מוציא מתוכו) מה שאכל, ויכול לעמוד. דאלמלא כן (שאילו לא היה כך) לא היה מספיק לו כל ממון שבעולם לרפואתו שיצא ממנו (הפסולת שבאוכל שאכל) וסופו שמת ובטל מן העולם. והקדוש ברוך הוא ברחמיו עושה מכונות ומדורות (מדורים שונים, חלקים שונים) וענינים בגופו של אדם (שתפקידם) להכניס הראוי להכניסו, ולהוציא הראוי להוציא, ולקלוט הסולת ולהוציא הפסולת, ולהברות (להבריא) גופו שיהיה ראוי ומוכן לעבודתו כל ימיו. ואם האדם יהיה שלם בדעותיו ומכלכל במשפט דבריו לא יחלה כל ימיו ולא יצטרך לרופא ולא לרפואתו א"כ ודאי ראוי לברך בכוונה גמורה ובדעת שלמה לרופא כל בשר ומפליא לעשות וכן ראוי לכל בעל נפש לכוון בכל ברכותיו כדין וכשורה בנחת ובדעת שלימה."
לאחר הברכה על בריאות הגוף, מברך האדם ברכה נוספת. על תודעתו וחייו ששבו אליו, לאחר שבזמן השינה הוא היה במצב של היעדר תפקוד וצלילות.
נוסח הברכה הינו
אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה.
אַתָּה בְרָאתָהּ,
אַתָּה יְצַרְתָּהּ,
אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי,
וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי,
וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא.
כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהַי וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.
בעת השינה, האדם אינו מתפקד במלוא חיותו. לכן בעת שהוא מתעורר, ושבה אליו העירנות והרעננות, ושוב חיים חדשים מפכים בתוכו, הוא מברך ומודה לא-לוהים על כך.
ברכות השחר שייכות לקטגוריית "ברכות השבח", (לצד קטגוריות נוספות שבברכות, כמו "ברכות הנהנין" אותן מברך האדם טרם הנאה, או "ברכת המצוות", אותן מברכים טרם קיום מצווה, ועוד.) בברכות השבח האדם מכיר בכך שכוחותיו, החיוניות שבו, היכולות שלו והאמצעים העומדים לרשותו הם מכוח עליון, כוחו של הבורא, והוא מודה על כך בכל בוקר, מידי תחילת מחזור חיים חדש – בכל בוקר.
אדם החי בתודעה כזו, חי כל ימיו בהכרת הטוב עמוקה על עצם החיים ועל היותו מסוגל לפעול. תחושה זו תורמת עמוקות לתחושת הרווחה הנפשית והאושר. בכך האדם חי בהכרת טובה על חייו, דבר המאפשר לו להתבונן בכל רגע נתון, גם בתקופות מאתגרות וקשות, בחלקים היפים שבחיים. ולרוות מחצי הכוס המלאה.
[1] דף ס, עמוד ב
[2] רבי סעדיה גאון, המאה ה-10. מגאוני בבל וראש ישיבת סורא בבגדאד. (התואר "גאון" הוא תואר לראשי ישיבות סורא ופומבדיתא בבבל לאחר התלמוד ועד לסוף תקופת הגאונים)
