ניב וניראל הם אנשים מיוחדים, מהאנשים שקשה לתאר במילים את ההשפעה שהייתה להם על הסביבה שלהם.
הם חודרים עמוק ללב לכל אחד שפגשו בדרך, מגיעים מעולמות שונים, תרבות שונה ודעות שונות ועם זאת,
הם התאימו כמו כפפה ליד אחד של השנייה.
היו להם סיבות לא להיות ביחד,
אבל הם תמיד בחרו אחד בשנייה, בחרו לראות את המשותף והמאחד בניהם ולא את השוני.
הוא ממושב ליד שדרות, משפחה דתיה, היא מנתניה, משפחה חילונית.
שניהם בעלי קריירה צבאית מרשימה, קצינים בתפקידים משמעותיים,
גידלו דורות של חיילים שלא מפסיקים לספר כמה משמעותיים היו עבורם,
וכמה ניב וניראל נגעו ושינו להם את צורת המחשבה.
הם גרו בכפר עזה חמישה חודשים, וסיפרו כמה הם מתאהבים במקום,
בקהילה המיוחדת שגרה שם, אנשים איכותיים אוהבי ארץ ישראל, בשמחה ובחופש של הילדים הקטנים שמסתובבים בשבילים ובמדשאות בלי פחד.
הם האנשים הכי מצחיקים ושמחים שאני מכירה, הכי טובי לב, מגנט לאנשים שצריכים עזרה. הם עזרו לכל אדם שפגשו בדרך.
ניב סטודנטית לפסיכולוגיה, הייתה אמורה להתחיל שנה שלישית בתואר,
בשלישי האחרון הייתה אמורה לגשת למבחן המתאם לקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית כי כל כולה היה הרצון לתת ולטפל באחר.
ניראל ניהל ועבד בעסק הנגרות המשפחתי, הוא היה הכי מוכשר שיש.
בנוסף ניראל היה אמור להתחיל לימודי משפטים, מתוך הרצון לעזור לאחרים כמוהו, לקבל את ההכרה והזכאות ליוצאי צבא שמתמודדים עם פוסט טראומה.
ביום שלישי האחרון, ניראל היה אמור להציע לניב נישואים, הטבעת כבר חיכתה בבית הוריו. במקום לשמוח בחתונה שלהם בכינו בהלוויה שלהם.
ניב הייתה החברה הכי טובה שלי, וניראל היה האהוב שלה, הלב שלי נשבר ואני מקווה שהמוות הארור שלהם אינו לחינם.
אני אדאג להמשיך את הדרך שלהם, לחיות בשביל לעזור לאחר.
